לאמנות יש כוח ייחודי לחבר אותנו עם העבר שלנו, ולספר סיפורים שחורגים מהזמן והמרחב. כך הרגשתי כשלקחתי פסיעה אחורה להתבונן בציור דיוקנו הטהור של סבי זקני הגה"צ רבי אריה לייב קייזר זצוק"ל. רבי אריה לייב היה מפארי קהילת גלנטה, אחת הקהילות הנאדרות ביהדות הונגריה, והיווה דוגמה לזן מיוחד של יהודים גאונים בתורה מאסכולת החתם סופר. אצילות מידותיו, נועם הליכותיו, צניעותו הרבה וגאונותו העצומה מוסיפים להדהד במסורת המשפחה גם שנים רבות מאוד לאחר פטירתו.
בדרך כלל זכרונות שמתרחקים מאיתנו אינם יכולים שוב לחזור.
גם החורבן הגדול של יהדות אירופה גרם לדמותו של רבי אריה לייב להראות רחוקה מאיתנו עוד יותר. רוב בניו של רבי אריה לייב נהרגו בשואה, הי"ד, והמעט מהם שניצלו בהשגחה עליונה, וזכו להקים משפחות ענפות בישראל - אינם עימנו עוד. בין הזוועות של התקופה האפלה ההיא בהיסטוריה האנושית, נראה היה שדבריו של תלמיד חכם צדיק זה נועדו להיעלם לנצח.
אולם, מהאפר צצה תקווה, כאשר בנו של רבי אריה לייב,
ניצול שואה, עשה מסע הירואי בין האודים העשנים כדי לחפש את כתביו של אביו. מאמציו הבלתי נלאים השתלמו ברצות השם, כאשר חשף אוצר של חוכמה ורוחניות ששרד כנגד כל הסיכויים. בין אפר ועפר נותרו עדויות אילמות נשכחות, מהן יכולים כיום בני דורינו להכיר מחדש את דמותו של רבי אריה לייב. דפי חידושי תורה ששרדו את התופת, מחברות עתיקות בכתב יד ומכתבים שהזמן לא יכל להם.
הזרז לציור שמן זה היה תחילת מלאכת הוצאת חידושיו לאור,
אותה ניהלו צאצאיו של רבי אריה לייב. יחד עם מחקרים שהביאו לעשרות גילויים היסטוריים אודות התקופה בה פעל בכלל, ואודות דמותו וקורות חייו בפרט, אשר נערכו בס"ד על ידי מפעל 'רבנן דקיסרי', העומד מאחורי מיזם הכביר. חובת זכרון דמותו של הסב הדגול הביאה גם אותי לרצות להחיות את דמותו לנגד עיני. מאור פניו הבוהקות נראה עד אז אך בקושי, מתוך עותק דהוי של תמונת פניו, על גבי דף ישן עם חתכים עמוקים בגוונים לא ברורים. כשסיימתי בסיעתא דשמיא את המלאכה הבלתי אפשרית הזו, פסעתי צעד לאחור, והרגשתי כי הנה רבי אריה לייב קייזר עומד כאן מולי ומביט בי.
מורשת שהתגלתה מחדש
בשנים תרנ"ג-תרנ"ד (1893-1895) ניתש בקהילת גלנטה מאבק עז על רבנות הקהילה, בפולמוס שהתפרסם בכתבי עת מאותם ימים, ולימים אף בספרים מיוחדים שהוקדשו לכך. ניצני המחלוקת היו בפילוג הידוע של יהדות הונגריה, אותו הנהיגו בעוז גדולי ומאורי הדור ההוא, אשר ביקשו להתנתק מהניאולוגים ומקהילות הסטטוס קוו.
לאחר המחלוקת
נוסדו בגלנטה שתי קהילות של חרדים לדבר ה'. את המרכזית והידועה שבהן הנהיג מאז הקמתה רבינו המהרי"ץ דושינסקיא זצוק"ל, ואחריו הגה"ק רבי יהושע בוקסבוים זצוק"ל הי"ד. רבי אריה לייב קייזר היה ממייסדיה הבולטים של קהילה זו, במלחמה עיקשת שערך מול אלו שחפצו לסור ולו מעט מן הדרך המסורה לנו מדור דור.
"חברת שומרי תורה"
במסגרת תורנית מיוחדת בשם 'חברת שומרי התורה' שייסד הרב אריה לייב כשנתיים טרם הועמדה הקהילה על תילה, אשר איגדה קבוצה גדולה של יהודים יראים מגלנטה, היה רבי אריה לייב דורש דברי חיזוק ומוסר, לחיזוק בני החברה ביראת השם ותורתו. לקראת שבת היה מכין מערכה ערוכה סביב הפרשה, לדלות ממעיינה של תורה חכמה בינה ודעת, וביום שבת קודש היה דורש את דבריו ברבים, לחזק חבריו בצוותא למען יצעדו הם וזרעם אחריהם בדרך המסורה. הוא העלה את דרשות אלו על הכתב בקונטרס ששרד בנס עד ימינו אנו, כפי שיסופר בהמשך.
הקשר העמוק עם המהרי"ץ דושינסקי זצוק"ל
את רבינו המהרי"ץ דושינסקיא זכה להכיר עוד בלמדו עמו בישיבת פרשבורג, אצל רבינו בעל ה'כתב סופר' זצוק"ל. הם נקשרו בידידות עזה, והעריכו הערכה רבה זה את זה, כפי שנשקף מחילופי אגרות שערכו ביניהם. גם את שידוכו של המהרי"ץ דושינסקיא לבת הרבי ממָאד בעל ה'לבושי מרדכי' זצוק"ל, הציע וניהל הרב אריה לייב קייזר.
בענווה העצומה בה התברך רבי אריה לייב קייזר,
נעשה מידיד נפשו של המהרי"ץ לתלמידו ומעריצו. שינוי זה אירע בשנת תרנ"ד, כאשר נפגשו שניהם לאחר מספר שנים שחלפו מאז נפגשו פנים אל פנים, אז נדהם רבי אריה יהודה ליב לגלות אדם אחר משהכיר; בחלוף העיתים השתנה מראה פניו של המהרי"ץ, הוד תורה וזיו היה נסוך עליו, עד שרבי אריה לייב חשד כי 'יוסף צבי' אחר הוא זה הניצב לפניו... באותו רגע התמלא ענוה עצומה ויראת כבוד מפני המהרי"ץ ומפני תורתו. הוא החליט שמעתה לא יקרא לו יותר בשמו, כי אם בשם "רבי", ומחברו הטוב הפך להיות תלמידו הנאמן. כעת היה פשוט בעיניו כי אין מתאים יותר מהמהרי"ץ להנהגת הקהילה המתייסדת בגלנטה. בחורף שנת תרנ"ה, לאחר מאמץ שנמשך זמן רב, הוכתר המהרי"ץ דושינסקיא לרבה של הקהילה.
המהרי"ץ דושינסקיא השיב לו בהערכה רבה, עד שמידי שנה כאשר רבי אריה לייב היה ניגש לפניו ומבקש להתברך בשנה טובה, היה המהרי"ץ דורש ממנו כי גם הוא יאות לברכו. אך רבי אריה לייב לא ההין להעלות את ידיו על ראשו של רבו, וכל ההפצרות לא הועילו, עד שהיה המהרי"ץ נוטל את ידיו של רבי אריה לייב ומניחן על ראשו כדי לקבל את ברכתו...
הגילוי מחדש של כתבי רבי אריה לייב
ימים ספורים לפני גירושם של יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה, נצפה בנו של רבי אריה לייב, הלא הוא רבי אפרים הלל קייזר הי"ד - מרבני ישיבת פרשבורג המעטירה - ממהר אל בנק כספות מרכזי בעירו פרשבורג, כיום ברטיסלביה בירת סלובקיה. בידו היו צרורים, יחד עם מספר פריטים יקרי ערך, כל חידושי התורה שהעלה על הכתב: מחברות ודפים גדושים בחידושים רבים ועצומים, פרי עמל של יגיעה בתורה משך עשרות שנים. עמם היו גם חידושי אביו זצוק"ל, אותם ירש רבי אפרים הלל שנים ספורות קודם לכן לאחר פטירת אביו.
רבי אפרים הלל ידע כי הנאצים ימ"ש לא יהססו לבזוז כל רכוש הרשום על שם מי מיהודי העיר, לכן התחכם ורשם את האחסון בכספת על שם נכרי אחד ממכריו. הדבר אכן הציל את המטמון מיד השלטון הנאצי.
עם תום המלחמה,
לאחר נצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, נפלה סלובקיה בחלקה של ברית המועצות. לפי הדוקטורינה הקומוניסטית, הכריזו השלטונות בברטיסלביה כי הכספות ותכולתן אינן שייכות עוד לבעליהם, והן הופקרו לכל. הערלים ששו לפשוט על כל הכספות הנעולות ובזזו את תכולתן יקרת הערך.
רבי אפרים הלל עצמו נהרג על קידוש ה' באושוויץ, ה' יקום דמו. רק בנו, רבי יעקב קייזער זצ"ל, שרד את מוראות השואה, עם שתים מאחיותיו. כששב לברטיסלביה זכר את החפצים והכתבים היקרים שגנז אביו בבנק הכספות, והוא מיהר להגיע לשם. אך מה רבה חרדתו כשראה כי המבנה כולו חרב ושומם, מנעולי הכספות נעקרו ממקומם, וכל תכולתן נבזזה. במקום להתייאש ולשוב על עקבותיו, אזר רבי יעקב את חלציו ועבר בכל קומות הבנין -
אולי ימצא אי אילו שרידים מהאוצר הגדול.
ואכן היתה אחרית טובה לתקוותו. על הקרקע מצא ספרים בודדים, מחברות וכתבי יד שנצלו מכליון. בחלקם כבר ניכר כי אחזו להבות אש בקצוותיהן, כנראה לאחר שהבוזזים ביקשו להשתמש בהם לחומר בעירה...
אחד הפריטים ששרדו היה תכריך כתבים עתיק ומתפורר:
קונטרס דרשותיו וחידושיו של הגה"צ רבי אריה לייב קייזר מגלנטה זצוק"ל.
חיבור עם המורשת
ציור זה הינו מחווה לחייו יוצאי הדופן של רבי אריה לייב קייזר. כיהודי צדיק, מלומד ועניו, יחד עם היותו דמות מוערכת בקהילתו, סיפורו הוא סיפור של השראה והדרכה. אמונתו הבלתי מעורערת, יראת שמים והבחירה העקבית לעשות טוב, משמשים דוגמה מאירת עיניים לכל מוקירי זכרו. עבור צאצאיו של רבי אריה לייב קייזר, ציור זה אינו רק יצירת אמנות אלא קשר מוחשי למורשת העשירה של משפחתם. הציור משמש כגשר בין הדורות, ומאפשר למי שמעולם לא זכה להכירו להציץ בתכונות שהפכו אותו לדמות כה מוערכת ואהודה בתקופתו.
ציור זה הינו עדות לכוחן המתמשך של אמונה, מורשת ורוח.
זוהי מחווה לאדם שהמחיש את ערכי ההתבטלות בפני רבותיו, לצד ענווה, למדנות ואמונה בלתי מעורערת. כשאנו מתבוננים על דיוקנו המאיר והרך, אנו נזכרים בהשפעה העמוקה שיכולה להיות למורשת של אדם גדול אחד על הדורות הבאים. זהו הומאז' לאדם יוצא דופן, שחוכמתו ואהבתו לטוב ממשיכות לזרוח בבהירות דרך הבד, ותמונתו מיועדת לעורר את ההשראה הנאצלת מדמותו היהודית המיוחדת של הצדיק, אשר זכינו להיות מצאצאיו.